חלקי מטפח מחרשה עמידים בפני שחיקה
מחרשת (הידועה גם כלהב המחרשה) היא רכיב העיבוד המרכזי של מחרשת הפלדה, המותקן בקדמת גוף המחרשה הראשי. היא מבצעת משימות קריטיות כגון חדירת אדמה, חיתוך והנחיה. כרכיב הראשון במגע ישיר עם האדמה, ביצועיה משפיעים ישירות על איכות התפעול, צריכת האנרגיה ואורך החיים של כל מנגנון העיבוד.
מנקודת מבט של מבנה פונקציונלי, תפקידה של המחרשה הוא קריטי.
בעת ביצוע שיעורי בית, את חפירת המחרשה נכנסת תחילה לאדמה בצורה אופקית, חותכת את השכבה התחתונה של האדמה ומובילה את האדמה לדופן המחרשה לצורך ריסוק והיפוך. על מנת להסתגל לתנאי קרקע שונים ולצורכי עיבוד, מחרשות ואת חפירה מחולקות לסוגי מבנה שונים, הכוללים בעיקר מחרשות טרפז המשמשות לעיבוד כללי, מחרשות מסותתות המתאימות לקרקע קשה ומחרשות משולשות המשמשות לטיפוח קרקעות.
מבחינת חומרים ואיכות עבודה, מחרשות איכותיות עשויות בדרך כלל מפלדת קפיץ בעלת ביצועים גבוהים, כגון 65Mn, 60Si2Mn וחומרים אחרים. בתהליך הייצור, יצרנים מתקדמים יאמצו טכנולוגיית חישול וישתמשו במכבשים גדולים לחישול חד פעמי כדי לשמור על שלמות מבנה סיבי המתכת, ובכך לשפר משמעותית את עמידות המוצר בפני פגיעות ועמידות בפני שחיקה.
לאחר הזיוף, המוצר צריך לעבור גם תהליך טיפול בחום מדויק כדי להשיג טווח קשיות סביר של HRC 38-50. תוך הבטחת קשיות מספקת, יש לו גם קשיחות טובה כדי למנוע שבר שביר.
על מנת להאריך את חיי השירות שלהן, מחרשות ואתים מודרניים משלבים מגוון קונספטים של עמידות בפני שחיקה בתכנון שלהן. לדוגמה, שימוש בתכנון חיזוק מקומי כדי לצבור חומרים עמידים יותר בפני שחיקה באזורים השחוקים ביותר (כגון קצות האת); חלק מהמוצרים תומכים גם בהיפוך לשימוש. כאשר צד אחד נשחק, ניתן להפוך אותו ולהתקין אותו כדי להמשיך להשתמש בקצה האת השני, ובכך להכפיל את תוחלת החיים שלו.
